מה השגנו עד עכשיו?

אנו שובתים כבר למעלה משבועיים – מה השגנו עד כה?

בשבועיים האחרונים אגודות הסטודנטים לא השיגו דבר, אף לא הישג פעוט.

מכיוון שמארגני השביתה מסרבים לדבר עם שרת החינוך ומתעקשים לדבר רק עם ראש הממשלה – לא רק שלא השיגו כלום, במשך יותר משבועיים, זמן שהוא כמעט אינסופי במונחי מו"מ – כל הזמן הזה לא התקיים אפילו דיון אחד שנועד לפתור את המשבר.בסדר, אז לא השגנו כלום בינתיים – אבל מה הפסדנו? מה איכפת לנו להמשיך לשבות?

ארגוני הסטודנטים טורחים לפזר לנו הודעות סתומות בסגנון "בהסכמת המרצים", "הלימודים יושלמו" ו- "הסטודנטים לא ייפגעו מהשביתה".

כעת כולנו רואים את שקריות הפרסומים שלהם. ועד ראשי האוניברסיטאות הודיע במפורש כי לא יינתנו ציוני "עובר" לקורסים בסמסטר ב', לא יהיו הנחות בחומר ולא צמצום בהיקפו. כמו כן, הסמסטר יוארך לפחות בשבוע-שבועיים אל תוך חופשת הקיץ, דבר שמעמיד בסכנה את קיומו של סמסטר הקיץ.

ולבסוף, לדברי הוועד, אם השביתה לא תופסק עד סוף השבוע, ראשי האוניברסיטאות יתכנסו לדון בגורלו של הסמסטר, כלומר סמסטר ב' עלול להתבטל כליל. כן, קראתם נכון – שביתה שתמשך עד סוף השבוע תוביל לביטול הסמסטר כולו!
(http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3391579,00.html)

אז לא השגנו כלום וכבר עכשיו אכלנו אותה עם הארכת הסמסטר. אולי שווה להמשיך לשבות כדי שלפחות נשיג משהו למען הסטודנטים בעתיד?

ממש לא. אין שום סיבה שמאבק הסטודנטים יישא פרי. מעבר לכך שדרישותיהם מוטעות והם נלחמים נגד רפורמה הכרחית, השביתה הזו לא מזיזה לאף אחד. הסיקור התקשורתי זניח ודעת הקהל בארץ אדישה. המאבק גם לא זוכה לתמיכה והשתתפות משמעותית, וזאת למרות שאין לימודים ולכאורה יש זמן פנוי.

הפגנות תמיכה כמעט שלא מתקיימות ולרובן מגיעים רק עשרות בודדות של פעילים. לאחרונה מצאו ארגוני הסטודנטים את הפתרון: כשצריך למשוך קהל רב, כמו ביום רביעי הקרוב – הם דואגים להביא לשם את אביב גפן וסאבלימינל, כאילו שלסטודנטים לא מספיק איכפת מהתוכן וצריך למשוך אותם באמצעות הופעות וגימיקים, כמו בני נוער מבולבלים.

אז מה, מנהיגי ארגוני הסטודנטים נידונו להכשל?!

כן. ארגוני הסטודנטים טועים במאבקם והדרישות שלהם לא הגיוניות. מנהיגי הסטודנטים טיפסו על עץ גבוה מדי. הם יהיו מוכנים להמשיך עם השביתה ולא להתפשר, למרות הנזק הגדול שהיא גורמת לסטודנטים, כי להודות בהפסד ובטעות המאבק משמעו קץ הקריירה הפוליטית שלהם.

הורדת שכה"ל היא דרישה שמצלצלת נהדר, אלא שכל ניתוח כלכלי של מצב ההשכלה הגבוהה מראה שזה בלתי אפשרי. גם תוספת התקציב כרגע אינה אפשרית – אפילו שלי יחימוביץ' כבר אמרה זאת בפורום של אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת תל אביב.

ולבסוף, ביטול וועדת רפורמה עוד לפני שבכלל ששמענו אילו הצעות היא מעלה, זה לא רציני. אגב, שימו לב לפרסומים של האגודה: הם כל הזמן מנסחים מחדש את מטרותיהם, במטרה להציג הסכם זהה לזה שכבר נחתם בפברואר כהישג חדש ומוצלח. אחרי ההצהרות של תחילת המאבק, כעת הם כבר מדברים רק על "החזרת קיצוצים", "חזרה למתווה ווינוגרד" ו-"הקמת וועדה נוספת אחרי שוחט".

במייל האחרון הם אפילו לא הזכירו את מטרותיהם. ככה זה נראה כאשר אפילו שונשיין וברדה מבינים שהם טועים.

אז המצב גרוע ואתם מנסים לומר שאין דרך לשפר אותו?

בוודאי שאפשר לשפר את המצב! קודם כל, צריך להפסיק לשבות כדי לא להרוס את הסמסטר. אח"כ לרדת מהדרישה הקטנונית לדבר רק עם אולמרט ולהיפגש עם שרת חינוך. צריך לאייש את 4 מתוך 9 המקומות שניתנו לנו בתת-הוועדה לשכ"ל ולייצג שם את האינטרס הסטודנטיאלי.

בנוסף, צריך לבחון מודלים של מלגות והלוואות שידאגו שסטודנטים לא יפגעו כשהרפורמה הבלתי-נמנעת תחול. בקיצור, אפשר וצריך לעשות הרבה.אני רוצה לחזור ללמוד.

מה אני צריך לעשות?

כל מה שצריך לעשות זה פשוט לבוא לשיעורים. כבר לפני שבוע הוציאו האוניברסיטאות הוראה מפורשת למרצים להגיע לשיעורים וללמד. אנו יודעים כבר על מאות שנמאס להם לשבת בבית. רבים כבר באים לאוניברסיטה ויש לא מעט שיעורים שכן מתקיימים. לכן כדאי לפחות לבוא ולבדוק אם השיעור מתקיים. בנוסף, שווה לשלוח מייל למרצה הקורס (להבהיר לו שיש מי שיגיע לשיעור( ולשאר הסטודנטים בכיתה (ולארגן את כל מי שרוצה לבוא וללמוד). רשימות התפוצה בוירטואל, לרשותכם. האם אנחנו באמת מוכנים שיתבטל סמסטר ב' עבור מטרה מופרכת שאנחנו לא משיגים?